בעוד 4 ימים אני חוזר ללמד שיאצו לאחר שנה של הפסקה. בשנה זו התפתחו אצלי דברים רבים, גם במישור האישי וגם במישור המקצועי. למדתי לוותר על הדיכאון, לומד לא להביע רגשות שליליים ולאכול אותם לבד ובלי מלח , למדתי על מודל הרקמות אותו הגיתי בסוף הפעם האחרונה בה לימדתי שיאצו, למדתי על שיחת מגע אותה שכללתי למודל של ממש ובו אני מאד שמח. למדתי דברים רבים. ועכשיו, בתוך כל זה אני חוזר ללמד שיאצו.
ואולי עכשיו, כשאני נשען בטיפולים על דרכים אותן אני סללתי' אולי עכשיו אוכל ללמד שיאצו בשקט. כי ברגע שסללתי את הדרכים שלי, יכול אני לראות, בלכתי בהן, את הדרכים האחרות ואת השלמות שבהן.
דרך נועדה להוביל למקום. דרך טיפולית נועדה כדי להוביל למקום של ריפוי כדי שיכולת ריפוי תהפוך ליכולת אותה אדם יכול להפעיל בצורה רצונית ומכוונת יש להכיר את הדרך על בוריה. היכרות זו חייבת להיות היכרות מעשית, הליכה של ממש בדרך פעמים רבות וידיעה של פיתוליה הרבים.
אני מוצא שיש מספר דרכים טיפוליות שעל פיהן פועלות כל שיטות הטיפול:
- דרך הדם: כל טיפול הניתן דרך הפה ובמריחה הוא טיפול דרך הדם ודרך הוספה או פינוי מרכיבים לזרם הדם. צמחי מרפא, פרחי באך, שינוי תזונה, ארומתרפיה, תרופות, משחות למיניהן.
- דרך העצבים הסנסורים: כל טיפול שפונה אל החושים של האדם משפיע דרך העצבים הסנסורים. המסרים התחושתיים נאספים מהגוף על ידי העצבים הסנסורים, מובאים אל המוח שם ניתנת פקודה לאיזון.
- חוש השמיעה: שיחה טיפולית , טיפול דרך מוסיקה
- חוש המישוש ותחושת הגוף: עיסוי , רפלקסולוגיה , שיאצו , דיקור ,אוסטאופתיה , פיזיותרפיה ,כירופרקטיקה, צ'י גונג , יוגה ,פלדנקרייז , אלכסנדר , תרגילי מרידיאנים
- חוש הריח: ארומתרפיה
- חוש הטעם: התזונה הסינית ועבודתה עם טעמי המזון
- חוש הראייה: תרפיה בצבעים ,תרפיה באמנות .
- דרך מערכת שריר – שלד: כל טיפול שעובד על הגוף ומניע ומזיז את מערכת השלד והשרירים. איזון השלדה של האדם, דרך שפועלת באופן ישיר ומקומי על הגוף: יוגה, פילאטיס , פלדנקרייז, אלכסנדר, צ'י גונג, תרגילי מרידיאנים, עיסוי, שיאצו, רפלקסולוגיה, פיזיותרפיה, אוסטאופתיה, כירופרקטיקה.
אני בטוח שרשימות אלו חלקיות אך אני בטוח שכל שיטת טיפול שנבדוק תמצא את עצמה בתוך אחת הדרכים או יותר. כפי שהבחנתם/ ן ישנן שיטות טיפול העונות על שתי דרכים מפני שהן מערבות גם את התחושה שמעוררת את המוח לשינוי וגם שינוי מקומי ברחבי הגוף מעצם המגע. כשאנו באים לדבר על שיטה חשוב שנבין באיזו דרך היא מתקיימת וחשוב שנבין את משמעות הדגשים שבה על פי הדרך שבה היא מתקיימת.
שיאצו
שיאצו היא שיטת טיפול שהולכת בשתי דרכי במקביל. דרך העצבים הסנסוריים ודרך מערכת שריר שלד. אם יש ענייו שמאגד ומאחד את כל זרמי השיאצו הוא עניין תחושת הצ'י/ קי. תחושה זו היא הדרך המרכזית לריפוי בשיאצו. בשיאצו יש הרבה עבודה על מערכת שריר שלד: מתיחות, הנעות, פיתולים, תפיחות, חימום שרירים ועוד, אך כל אלה אינן הדרך המרכזית בה צועד השיאצו אל הריפוי. הדרך המרכזית היא דרך תחושת הצ'י או דרך העצבים הסנסורים.
שיאצו הנשען על מדע האקופונקטורה והמרידיאנים, עומד על כך שתחושת הצ'י העולה מגופו של המטופל אל ידיו של המטפל תהיה נוכחת כל העת בתשומת הלב של המטפל. תחושה זו פנים רבות לה: חום, עקצוץ, התנפחות והתמלאות של כפות הידיים, כאב, דופק עדין.
על המטפל להיות ער לתחושה זו כל העת. המרידיאנים ונקודות הלחיצה הם מסלולי הליכה וצמתים בדרך הריפוי של העצבים הסנסוריים. במסלולי הליכה ובצמתים אלו צעדו וצועדים אינספור אנשי טיפול ולכן דרך זו על כל מסלוליה ממופה וידועה בצורה מקיפה מאד.
כשאני משווה בין מטפל למוזיקאי אני יכול לומר ששיאצו הוא כמו קונסרבטוריון, לומדים כל כך הרבה בשיאצו, כל כך הרבה עניינים רק כדי שתחושת הצ'י תהיה נגישה לך ושתוכל לעבוד איתה. לומדים על יציבה נכונה, לומדים על הרפיה, ולומדים על איכות של מגע ולומדים על תודעה ריקה וקשובה. לומדים להתעורר למציאות בסבלנות ובחמלה.
היכולת להרפות עם יד הבן/בת ולטבול בצ'י של המטופל, התחושה המידית שהרפיה זו מעלה ביד האם, היכולת של יד האם להפנות את התחושה הזו בחזרה אל גוף המטופל, המשיכה העדינה של השאיפה את יד הבן/בת אל פני השטח, המעבר המלטף והרך של יד הבן/בת אל הצעד הבא בדרך, הנשיפה שמרפה אותי שוב אל תוך הדרך, הטבילה המחודשת בצ'י וכן הלאה והלאה .
ככה זה שיאצו בשבילי.
צריך ללמד את כל מה שיש ללמוד: עבודת גוף, איכות מגע, ידע תאורטי, יכולות אבחנה, את הכל צריך ללמד כשמלמדים שיאצו. אבל מה שצריך לעשות כל הזמן זה להראות את הדרך ולהקפיד שהתלמיד צועד בה ומיישם את כל מה שהוא לומד בעודו הולך בדרך! דרך העצבים הסנסוריים! דרך הצ'י .
