יום חמישי, 10 בדצמבר 2015

פסיכו סומטי – סיפורי מקרה / שי מזרחי



בטקסט הבא אנסה להציג שלושה סיפורי מקרה הממחישים את החוויה הפסיכו סומטית ונותנים לה פרשנות.

מצבים פסיכוסומטיים, מצבים בהם קונפליקט נפשי לובש צורה פיזית. מצבים של מתח רגשי ומחשבתי תוך ניסיון הסתרה התנהגותי. ברמה התנהגותית האדם משדר " עסקים כרגיל", לעיתים אפילו כלפי עצמו הוא מצליח לשדר שידור שכזה וזאת למרות שהוא חווה מצוקה נפשית. כאשר קונפליקט רגשי ומחשבתי לא באים לידי ביטוי התנהגותי תתעוררנה מצוקות פיזיות. ניתן לומר שסימפטומים פסיכו סומטיים הם ביטוי למאבק בין פחד לבין כמיהה, מאבק בין המודע לבין תת המודע.

מטרתו של סימפטום פסיכוסומטי היא להגן על האדם מפני דבר מה. הסימפטום מופיע בצורה מבריקה ומדויקת המצליחה למנוע מהאדם לפעול פעולות הנתפסות במנגנון ההישרדות שלו כמסוכנות.

סיפור מקרה ראשון :
אישה בת 80 שסובלת מכאבי גב תחתו. הכאבים מופיעים ברגע שהיא יוצאת ממפתן דירתה ויורדת אל המבואה של בנין הדיור המוגן בו היא גרה. כל עוד היא בתוך דירתה כאב הגב אינו מגביל אותה בדבר. היא יכולה לעשות הכל בביתה – מבשלת, מנקה, עושה תרגילי התעמלות. הסימפטום החל לאחר טיול בו היא הגיעה אחרונה לאוטובוס וחטפה צעקות מדיירים אחרים על כך שהיו צריכים לחכות לה.
פירוש - הכאב והמגבלה נוצרו מפני שמערכת ההישרדות שלה חוותה איום חברתי. כך שבכל פעם שהיא מנסה להיות בחברה מערכת ההישרדות שלה יוצרת את כאבי הגב ומחזירה אותה לדירתה כדי שלא תפגע שוב.

סיפור מקרה שני :
מטופל בן 45 סובל מגרד עורי חריף המופיע בעיקר כאשר הוא אינו עסוק בדבר מה קונקרטי ונמצא בחברת עצמו . הגרד גורם לחוסר נחת גדול ולהתקפי עצבנות, מעיר אותו מהשינה ולא מאפשר לו להיות רגוע ונינוח. החל לאחר פטירתו של אביו לפני 10 שנים.

פירוש - הגרד מופיע כשהאדם לא עסוק באחרים ונמצא ברשות עצמו. מנגנון ההישרדות שלו תופס את ההימצאות שלו עם עצמו ברוגע ובשקט כמצב מסוכן בייחוד כשהוא מנסה להיות רגוע ושליו (שינה ) מנגנון ההישרדות תופס את הרצון החופשי להירגע ולנוח כרצון מסוכן ומעלה בו סימפטום שגורם למתח ועצבנות. לאחר מספר פגישות עלה כי מות אביו היה מפתיע ומטלטל והגיע בתקופה טובה ורגועה בחייו . ולכן הרצון לחזור לרוגע ושלווה נתפס אצל מנגנון ההישרדות כרצון מסוכן ולא בטוח.

סיפור מקרה שלישי :
מטופלת בת 17 הסובלת מתופעות מעי רגיז: כאבי בטן ונפיחויות, חוסר תאבון, שינויים קיצוניים ביציאות. מצב זה משפיע עליה עמוקות וגורם לה להפסיד ימי לימודים  ובחינות. ברגע שהיא מחליטה להישאר בבית בגלל הסימפטומים – המצב נרגע.

פירוש -  מערכת ההישרדות של מטופלת זו מזהה "לימודים", "בחינות", כמצב מסוכן! (לאחר מספר פגישות מתגלה אופי פרפקציוניסטי יחד עם הפרעות קשב וריכוז ). ולכן מנגנון זה אינו מרשה לה ליצור רצף לימודי ארוך ואחת לכמה ימים משאיר אותה בבית מחשש מפני כישלון. מנגנון הישרדותי זה משתמש במעי שלה על מנת למנוע ממנה לעמוד ב"סכנה".

ניתן לצרף עוד אינספור דוגמאות לנושא זה של מצבים פסיכו סומטיים. מקרים רבים בהם נטפל הם כאלה .
כדי לטפל במצבים פסיכו סומטיים נלמד להפעיל שיחה במגע. טכניקה זו מנסה לנהל שיחה עם הגוף ועם מנגנון ההישרדות שלו על מנת להמחיש לו שניתן לפעול אחרת.

בהצלחה
שי

יום שלישי, 8 בדצמבר 2015

דפוס האשמה / שי מזרחי

את אשמה ! אל תאשימי אף אחד אחר! זה הכל בגללך, אני אמרתי לך או לא אמרתי לך? את רואה? למה את לא מקשיבה לאימא שלך אף פעם? אני הרי אמרתי לך מיליון פעם, החברות האלו שלך, הן לא אוהבות אותך, הן רק מרחמות עליך, מה לעשות, מישהו צריך להגיד לך את האמת, את מעוררת רחמים באנשים, לא אוהבים אותך! למה? כי את ילדה רעה! רעה וטיפשה וכל הזמן מספרת את הסיפורים הדמיוניים שלך על רוחות רפאים, כל הזמן צריכה תשומת לב, כלללל הזמן תשומת לב, אז בטח שנמאס להן ממך, להן יש לפחות ברירה, אני לא יכולה לעשות עליך חרם.

 

עכשיו תלכי לחדר שלך ותחשבי טוב טוב על מה שקרה , ואל תצאי מהחדר שלך לפני שאת מבינה שזה באשמתך , באשמתך הבלעדית, ואם לא תתנהגי, אספר הכל לאבא ואת את כבר תדעי שקיבלת עונש.

 

עוד מעט אבא יבוא , רק שלא תספר, רק שלא תספר, אני אשמה, אני רעה, רק שאבא לא ידע, בבקשה אימא, בבקשה אלוהים תעזור לי, תעזור לי אלוהים. אני אשמה, אני מצטערת, ורותם לא באמת רעה וגם שני , הן בסדר, אני אשמה, רק שלא תספר, אימא בבקשה, אני חייבת להגיד לה בבקשה, אני חייבת לבקש ממנה סליחה, אבל אם אני אצא עכשיו מהחדר היא תתעצבן עוד יותר ותקלל אותי ובטוח תספר לאבא ואז אני בטוח אהיה אשמה, ובטוח אבא יעניש אותי.  טוב אז אני לא אצא, אני רק אשאר כאן ואני רק אתפלל לאלוהים חזק חזק שיציל אותי, ככה אני אעצום את העיניים שלי חזק חזק ואסגור את הידיים חזק חזק ואתקפל כמו כדור קטן ואבקש מאלוהים שיסלח לי ושיציל אותי מהעונש שמגיע לי. בבקשה אלוהים בבקשה תציל אותי, בבקשה תעזור לי לעשות את אמא שמחה, בבקשה אלוהים תעזור לי לעשות את אבא רגוע, בבקשה אלוהים בבקשה, שאבא לא יתרגש ממני ומאימא, כי אז אני באמת אשמה, אז באמת הכל בגללי, בגלל שלא הצלחתי לשמח אותם ומגיע לי עונש מפחיד וחמש מפלצות ענקיות עם שיניים גדולות בלב של הים בלי יבשה בכלל בכלל. בבקשה אלוהים תשמור עלי, בבקשה אני מבטיחה נדר שאם תשמור עלי ואם לא תעשה שאבא שלי יתגרש ממני ומאימא אני אהיה ילדה טובה טובה ואני לא אבקש שום דבר אף פעם ואני תמיד אהיה מרוצה ועם חיוך יפה יפה. תעזור לי, אני מחכה שתעזור לי להפסיק להיות אשמה ולהתחיל להיות טובה ובוגרת כמו אימא, אני לא מצליחה להפסיק להיות אשמה וזה כבר מאד מסוכן. אין לי כח יותר להיות אשמה אלוהים, אין לי כח.

 

ואז, משהו קורה,

ההורים מתגרשים, מישהו במשפחה נפטר, יש קריסה כלכלית, משהו קורה!

ואותה ילדה קטנה? שבמקרה הזה היא דמיונית, אבל תאמינו לי – המציאות עולה על כל דמיון,

מה קורה לאותה ילדה קטנה?

 

 

היא אשמה! ולא צריך כבר אף אחד שיגיד לה את זה יותר, היא יודעת את זה לבד, זה קרה בגללה, וזה קרה למרות שהתחננה שזה לא יקרה, וזה קרה למרות שעשתה השתדלות בלתי אפשרית בכלל בשביל שזה לא יקרה, וזהו ! היא אשמה, דבק בה הקלון, לתמיד.

 

 

ומאותו אירוע מכונן ואילך היא תמיד תגרור את עצמה אל בית המשפט כדי לברר – אולי הפעם היא לא אשמה, ותמיד הקטגור הפנימי מנצח את הסנגור הפנימי החיוור והמפוחד ותמיד פסק הדין יפנה אליה אצבע מאשימה וגזר הדין תמיד יהיה להמשיך ולשאת את אות הקלון של האשמה. אפילו אם כלפי חוץ היא תאשים את כל העולם ולעולם לא תיראה כאחת שלוקחת את חלקה באחריות, בינה לבין עצמה תמיד היא ורק היא אשמה.

 

ילד לוקח על עצמו הכל, את הטוב ואת הרע את הרחוק והקרוב, הכל הוא מקשר אל עצמו. הוא מרכז העולם והכל קורה בגללו ובזכותו.

 

 

ולא חייב להיות שם אב מכה חמום מח, ולא חייבת להיות שם אימא צעקנית שלא שולטת על פה שלה, זה יכול להיראות אידילי מבחוץ. אבל מבפנים יש כל הזמן משחקי אשמה סביבו וכלפיו, כל הזמן מונפת אצבע ומאשימה.

 

דפוס האשמה, הקשה שבדפוסים, הדביק שבהם, המעכב המוחלט של הריפוי.

איך מסירים את הקלון?

 

צריך שיהיה שם מישהו שאפשר לסמוך עליו, מישהו שרואה ומבין ונשאר בסביבה מספיק זמן, מספיק פעמים, מספיק מבחנים הוא עובר אצלך, עד שהמילה שלו מקבלת תוקף הורי חזק ויציב, יותר חזק ויציב מהתוקף של אלה שגידלו אותך והאשימו אותך כל הזמן.

 

 

ואז, אותו מישהו צריך להגיד לך משהו אחד, בקול רם וברור !

 

משהו כמו:

את לא אשמה, כל זה לא קרה בגללך, את לקחת על עצמך משימה בלתי אפשרית, את נסית לעזור לאנשים שלא רצו עזרה, היית קטנה והאמנת שזה התפקיד שלך, זה מעולם לא היה התפקיד שלך, זו משימה שאף אחד לא היה מצליח בה, אי אפשר לעזור למי שלא רוצה עזרה, את לא אשמה, אף פעם לא היית. אז תפסיקי להתחבא ולהתבייש בעצמך, זה לא באשמתך.

 

 

צריך לעצור את גלגלי האשמה, אל תעשה לילדך את מה שהרסו עליך. תגיד לילד שלך שיהיה הוא עצמו, שפשוט יהיה ושירגיש טוב עם עצמו ושיהיה רגוע ושאף פעם לא יאשים את עצמו במשהו שהוא לא עשה ושגם אף פעם לא יאשים מישהו אחר במשהו שהוא עשה.

 

תיקון עולם

בבקשה מכם

תיקון עולם

תודה רבה

שי