יום שלישי, 8 בדצמבר 2015

דפוס האשמה / שי מזרחי

את אשמה ! אל תאשימי אף אחד אחר! זה הכל בגללך, אני אמרתי לך או לא אמרתי לך? את רואה? למה את לא מקשיבה לאימא שלך אף פעם? אני הרי אמרתי לך מיליון פעם, החברות האלו שלך, הן לא אוהבות אותך, הן רק מרחמות עליך, מה לעשות, מישהו צריך להגיד לך את האמת, את מעוררת רחמים באנשים, לא אוהבים אותך! למה? כי את ילדה רעה! רעה וטיפשה וכל הזמן מספרת את הסיפורים הדמיוניים שלך על רוחות רפאים, כל הזמן צריכה תשומת לב, כלללל הזמן תשומת לב, אז בטח שנמאס להן ממך, להן יש לפחות ברירה, אני לא יכולה לעשות עליך חרם.

 

עכשיו תלכי לחדר שלך ותחשבי טוב טוב על מה שקרה , ואל תצאי מהחדר שלך לפני שאת מבינה שזה באשמתך , באשמתך הבלעדית, ואם לא תתנהגי, אספר הכל לאבא ואת את כבר תדעי שקיבלת עונש.

 

עוד מעט אבא יבוא , רק שלא תספר, רק שלא תספר, אני אשמה, אני רעה, רק שאבא לא ידע, בבקשה אימא, בבקשה אלוהים תעזור לי, תעזור לי אלוהים. אני אשמה, אני מצטערת, ורותם לא באמת רעה וגם שני , הן בסדר, אני אשמה, רק שלא תספר, אימא בבקשה, אני חייבת להגיד לה בבקשה, אני חייבת לבקש ממנה סליחה, אבל אם אני אצא עכשיו מהחדר היא תתעצבן עוד יותר ותקלל אותי ובטוח תספר לאבא ואז אני בטוח אהיה אשמה, ובטוח אבא יעניש אותי.  טוב אז אני לא אצא, אני רק אשאר כאן ואני רק אתפלל לאלוהים חזק חזק שיציל אותי, ככה אני אעצום את העיניים שלי חזק חזק ואסגור את הידיים חזק חזק ואתקפל כמו כדור קטן ואבקש מאלוהים שיסלח לי ושיציל אותי מהעונש שמגיע לי. בבקשה אלוהים בבקשה תציל אותי, בבקשה תעזור לי לעשות את אמא שמחה, בבקשה אלוהים תעזור לי לעשות את אבא רגוע, בבקשה אלוהים בבקשה, שאבא לא יתרגש ממני ומאימא, כי אז אני באמת אשמה, אז באמת הכל בגללי, בגלל שלא הצלחתי לשמח אותם ומגיע לי עונש מפחיד וחמש מפלצות ענקיות עם שיניים גדולות בלב של הים בלי יבשה בכלל בכלל. בבקשה אלוהים תשמור עלי, בבקשה אני מבטיחה נדר שאם תשמור עלי ואם לא תעשה שאבא שלי יתגרש ממני ומאימא אני אהיה ילדה טובה טובה ואני לא אבקש שום דבר אף פעם ואני תמיד אהיה מרוצה ועם חיוך יפה יפה. תעזור לי, אני מחכה שתעזור לי להפסיק להיות אשמה ולהתחיל להיות טובה ובוגרת כמו אימא, אני לא מצליחה להפסיק להיות אשמה וזה כבר מאד מסוכן. אין לי כח יותר להיות אשמה אלוהים, אין לי כח.

 

ואז, משהו קורה,

ההורים מתגרשים, מישהו במשפחה נפטר, יש קריסה כלכלית, משהו קורה!

ואותה ילדה קטנה? שבמקרה הזה היא דמיונית, אבל תאמינו לי – המציאות עולה על כל דמיון,

מה קורה לאותה ילדה קטנה?

 

 

היא אשמה! ולא צריך כבר אף אחד שיגיד לה את זה יותר, היא יודעת את זה לבד, זה קרה בגללה, וזה קרה למרות שהתחננה שזה לא יקרה, וזה קרה למרות שעשתה השתדלות בלתי אפשרית בכלל בשביל שזה לא יקרה, וזהו ! היא אשמה, דבק בה הקלון, לתמיד.

 

 

ומאותו אירוע מכונן ואילך היא תמיד תגרור את עצמה אל בית המשפט כדי לברר – אולי הפעם היא לא אשמה, ותמיד הקטגור הפנימי מנצח את הסנגור הפנימי החיוור והמפוחד ותמיד פסק הדין יפנה אליה אצבע מאשימה וגזר הדין תמיד יהיה להמשיך ולשאת את אות הקלון של האשמה. אפילו אם כלפי חוץ היא תאשים את כל העולם ולעולם לא תיראה כאחת שלוקחת את חלקה באחריות, בינה לבין עצמה תמיד היא ורק היא אשמה.

 

ילד לוקח על עצמו הכל, את הטוב ואת הרע את הרחוק והקרוב, הכל הוא מקשר אל עצמו. הוא מרכז העולם והכל קורה בגללו ובזכותו.

 

 

ולא חייב להיות שם אב מכה חמום מח, ולא חייבת להיות שם אימא צעקנית שלא שולטת על פה שלה, זה יכול להיראות אידילי מבחוץ. אבל מבפנים יש כל הזמן משחקי אשמה סביבו וכלפיו, כל הזמן מונפת אצבע ומאשימה.

 

דפוס האשמה, הקשה שבדפוסים, הדביק שבהם, המעכב המוחלט של הריפוי.

איך מסירים את הקלון?

 

צריך שיהיה שם מישהו שאפשר לסמוך עליו, מישהו שרואה ומבין ונשאר בסביבה מספיק זמן, מספיק פעמים, מספיק מבחנים הוא עובר אצלך, עד שהמילה שלו מקבלת תוקף הורי חזק ויציב, יותר חזק ויציב מהתוקף של אלה שגידלו אותך והאשימו אותך כל הזמן.

 

 

ואז, אותו מישהו צריך להגיד לך משהו אחד, בקול רם וברור !

 

משהו כמו:

את לא אשמה, כל זה לא קרה בגללך, את לקחת על עצמך משימה בלתי אפשרית, את נסית לעזור לאנשים שלא רצו עזרה, היית קטנה והאמנת שזה התפקיד שלך, זה מעולם לא היה התפקיד שלך, זו משימה שאף אחד לא היה מצליח בה, אי אפשר לעזור למי שלא רוצה עזרה, את לא אשמה, אף פעם לא היית. אז תפסיקי להתחבא ולהתבייש בעצמך, זה לא באשמתך.

 

 

צריך לעצור את גלגלי האשמה, אל תעשה לילדך את מה שהרסו עליך. תגיד לילד שלך שיהיה הוא עצמו, שפשוט יהיה ושירגיש טוב עם עצמו ושיהיה רגוע ושאף פעם לא יאשים את עצמו במשהו שהוא לא עשה ושגם אף פעם לא יאשים מישהו אחר במשהו שהוא עשה.

 

תיקון עולם

בבקשה מכם

תיקון עולם

תודה רבה

שי

2 תגובות:

  1. כתבת מקסים , אני פוגש את זה בקליניקה כול כך הרבה , כול כך הרבה פעמים שזה כול כך מקובע באישיות , שזה לפעמים מה שהאנשים מזהים בטעות כאני ,
    ומזדהים עם האשמה . וגם שהשכל מבין זה לא מספיק כאן דרושה אחלמה של הלב
    הראש מבין הלב עדיין מרגיש אשם .

    השבמחק
  2. שי כתבה חזקה, שיכולה לגעת בכל אחד ואחד מאיתנו יש את המקומות של האשמה שאנחנו מחזקים בתוכינו, מי שיותר ומי שפחות. הרגשתי איך זה נוגע בי במקומות שלי ואיך זה נוגע בכל מטופל שאני פוגש. תודה רבה על המילים המאפשרות לחלוק ולהוציא החוצה את הרגשה של האשמה.

    השבמחק